הסכם פרישה הדדית: ראשי המפלגות פורשים מהכנסת כדי לאפשר ממשלת אחדות

המצב הפוליטי בישראל הגיע למבוי סתום. אין רוב ברור שמסוגל להקים ממשלה יציבה, והאפשרות להקמת ממשלת אחדות ציונית נראית כפתרון הרצוי למצב.

מה שמונע את הקמתה היום הוא שגדי אייזנקוט, נפתלי בנט ואביגדור ליברמן הצהירו שאינם מוכנים לשבת בממשלה שבה בנימין נתניהו חבר, גם אם לא יכהן בה כראש הממשלה.

אפשר להסכים עם ההתנגדות לנתניהו ואפשר להתנגד לה. אפשר לחשוב שהיא מוצדקת ואפשר לחשוב שהיא שגויה. אבל צריך להכיר בשתי עובדות: יש ציבור גדול שאינו מוכן לראות את נתניהו ממשיך לכהן בממשלה, ומנגד יש ציבור גדול אחר שבחר בו.

במציאות הזאת, אם אנחנו רוצים לאפשר הקמת ממשלת אחדות, צריך למצוא פתרון שיאפשר לשני הצדדים לשמור על כבודם ועל עקרונותיהם, בלי שאחד מהם יידרש לוותר באופן חד-צדדי.

ההצעה שלנו פשוטה: כל המנהיגים מוותרים על מקומם.

ההסכם הבסיסי יהיה בין ארבעת ראשי המפלגות: בנימין נתניהו (27 מנדטים), גדי אייזנקוט (21), נפתלי בנט (7) ואביגדור ליברמן (7) – המייצגים יחד 62 מנדטים.

בהתחשב בכך שהמפלגות מגוש השינוי אינן מוכנות לשבת בממשלה שבה נתניהו חבר, ההצעה היא שכל ארבעת המנהיגים יתחייבו להתפטר מהכנסת ולא לכהן בממשלה. הם יוכלו להמשיך לייעץ ולסייע למפלגותיהם, אך יפנו את מקומם לנציגים אחרים שיקבלו את האחריות להקמת ממשלת אחדות ולניהולה.

כדי להרחיב את בסיס ההסכמה, אפשר לצרף למהלך גם את מפלגת הציונות הדתית בראשות בצלאל סמוטריץ’ (6 מנדטים) ואת מפלגת יש עתיד בראשות יאיר לפיד (5 מנדטים). אפשר לצרף אותן מלכתחילה, או להיעזר בהן כחלופה במקרה שבנט או ליברמן לא יסכימו להצטרף להסכם.

הדמוקרטים (8 מנדטים) ועוצמה יהודית (7 מנדטים) יכולים להצטרף גם הם, אם יסכימו לשבת יחד, באותו תנאי: שהמנהיגים שלהם יתפטרו.

על זהות ראש הממשלה מקרב נציגי המפלגות אפשר יהיה להגיע להסכמה, לרבות באמצעות הצבעה של חברי הכנסת מטעם המפלגות או באמצעות הסדר רוטציה.

זהו רגע שבו נדרשת מנהיגות אמיתית: ההזדמנות של המנהיגים להוכיח שהם שמים את המדינה לפני השאיפה האישית שלהם להנהיג אותה.

כל צד עשוי להרגיש שזה לא הוגן ולא צודק שהמנהיגים שלו צריכים לוותר על מקומם. אבל זה הרגע לבחור: לוותר על המנהיגים או לוותר על המדינה.